החלטה בתיק ת"א 412-07

בפניי בקשה להטלת חיסיון על כל פרטי התיק וניהולו כך שלא ייעשה בכל פרט הקשור בתיק כל שימוש, פרט לשימוש המתחייב מההליך המשפטי.

הבקשה הוגשה על ידי המבקש - רופא ומנהל מחלקה בבית חולים, במסגרת תביעה שהגיש לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

יצוין, כי ביום 29.7.2008 נעתר בית המשפט לבקשת המבקש להטלת חיסיון על אחת מחוות הדעת שהוגשו; בהמשך להחלטה הנ"ל עותר עתה המבקש להטלת חיסיון על כל פרטי התיק.

טענות הצדדים:

המבקש מבסס בקשתו על הזכות לפרטיות בציינו כי עיסוקו כרופא ומנהל מחלקה מקים את החשש כי ייעשה בפרטים האישיים הנוגעים לו לרבות באשר לעיסוקיו, הכנסותיו ולתחומים הרפואיים בהם נפגע, שימוש אשר יפגע בשמו הטוב ובמוניטין שצבר כמנהל מחלקה. 

לטענת המבקש, היות ובית המשפט נעתר בעבר לבקשה להטלת חיסיון על אחת מחוות הדעת שהוגשו בעניינו, יש להיעתר גם לבקשה זו, מאחר וקיים חשש שחשיפת פרטים עובדתיים הנוגעים לתיק ייוודעו לחולים המטופלים ע"י המבקש או לגורמים אחרים בעבודתו, וייגרמו לו נזקים אשר עלולים להגיע לכדי פיטוריו ושלילת רישיונו. 

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין בנסיבות המקרה דנן כל הצדקה לסטות מהכלל בדבר פומביות הדיון הקבוע בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). יתרה מכך, לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה היות ובמקרה דנן, המבקש טוען למגבלות שעלולות להיות להן השלכה על תפקודו כרופא המטפל בציבור הרחב ועל כן, אין למנוע מידע זה מכלל הציבור. 

עוד טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה בנסיבות בהן מחד טוען המבקש בפני בית המשפט כי הוא מוגבל בעבודתו, ומאידך, מאז התאונה שאירעה בשנת 2007 ועד היום ממשיך המבקש בעבודתו כרופא וכמנהל מחלקה בבי"ח ציבורי ומפרסם ברבים את כישוריו, ואף הכנסתו לא נפגעה כעולה ממסמכי ההכנסה אשר הגיש המבקש בבית המשפט.

לטענת המשיבה, מאחר ובית המשפט אסר בעבר על פרסום אחת מחוות הדעת הרפואיות על מנת לשמור על פרטיותו של המבקש, כבר נעשה איזון ראוי בין עקרון פומביות הדיון והזכות לפרטיות ועל כן, אין כל הצדקה להיעתר בשנית לבקשת המבקש.

בסיום טענותיה מציינת המשיבה כי קבלת הבקשה תקנה יתרון למבקש ותפגע בזכותה לבצע חקירות ביחס לתפקודו של המבקש וכן חקירות נוספות לשם בירור טענותיו.

המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיבה בה חזר על טענותיו בכל הנוגע לזכות לפרטיות וכן הבהיר כי בבקשתו עותר כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט ויאסור כל פרסום הנוגע לדיוני בית המשפט. עוד מציין המבקש כי אי קבלת הבקשה עלולה להביא להרתעה מפנייה לערכאות משפטיות בשל החשש מהפגיעה שהפרסום עלול לגרום לתובעים.

כמו כן, מציין המבקש כי אין כל יתרון בפרסום פרטי התיק וכי המדובר בתביעת המבקש לקבלת זכויות המגיעות לו ע"פ חוק ולפיכך, יש להיעתר לבקשה ולמנוע פגיעה בפרנסתו, במוניטין שצבר ובקניינו.

הפן הנורמטיבי:

עיקרון פומביות הדיון המעוגן, בין היתר, בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה מהווה עקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית אשר נסוג רק מכוחה של הוראת חוק מפורשת (ע"א 2800/97 נתן ליפסון ואח' נ' זרח גהל ו-2 אחרים, פ"ד נג (3) 714 [להלן: "עניין ליפסון"]).

עיקרון פומביות הדיון טומן בחובו שלושה טעמים עיקריים. הטעם הראשון הינו זכות הציבור לדעת, טעם זה שם במרכז את החופש לפרסם ברבים את הנעשה בבית המשפט; הטעם השני, הינו תרומתו של עקרון הפומביות לשיפור איכות ההחלטות הניתנות בסוף ההליך שכן עינו המבקרת של הציבור היא אמצעי העשוי לבטל אפשרות של שפיטה מתוך משוא פנים ודעה קדומה; הטעם השלישי מתייחס לאמון הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי המשפט בפרט, כאשר באמצעות פומביותו של המשפט, הצדק גם נראה ולא רק נעשה (ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, [פורסם בנבו], ניתן ביום 5.4.2006).

ניתן להצביע על שני היבטים לעיקרון הפומביות. האחד, ניהול המשפט בדלתיים פתוחות והשני היתר לפרסם ברבים את תוכן ההליכים (רע"פ 5877/99 יאנוס נ' מדינת ישראל [לא פורסם], ניתן ביום 28.9.04) (להלן: "עניין יאנוס"). בעניין יאנוס צוין, כי בימינו החשיבות העיקרית של עיקרון פומביות הדיון הינה באפשרות פירסום ההליכים ופחות בזכות להיות נוכח באולם בית המשפט, היות ואמצעי המדיה והתקשורת מעבירים את המתרחש באולם בית המשפט אל הציבור הרחב.

דא עקא, שהערכים המגולמים בעיקרון פומביות הדיון אינם מוחלטים ויש לאזן ערכים אלו אל מול ערכים מתחרים כגון הזכות לפרטיות המעוגנת בסעיף 7(א) לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, כפי שנקבע בעניין ליפסון לעיל:

"אכן, בדומה לשאר זכויות היסוד בשיטתנו, גם עקרון פומביות הדיון אינו מוחלט אלא יחסי. היקפו נגזר מן האיזון בינו לבין ערכים, זכויות ואינטרסים אחרים, אשר מוטל על החברה להגן גם עליהם. ברם, בהתנגשות בין זכויות מתחרות לבין עקרון פומביות הדיון, שביסודו כאמור גם חופש הביטוי, נשמר לעקרון פומביות הדיון מעמד בכורה של "זכות עילאית"...".

כאשר מדובר בסוגיה הנוגעת לאיסור פרסום "בקשר לדיוני בית המשפט", חל סעיף 70 לחוק בתי המשפט ולענייננו רלוונטי ס"ק (ד), הקובע, כהאי לישנא: